פסק-דין בתיק בש"א 161469/08

בפני ערעור על החלטת כבוד הרשם אמיר צכנוביץ מיום 3.12.07.

שם, נדחתה בקשת המערער לביטול פסק דין, ומכאן הערעור.

נימוקי המערער:

המערער טוען, כי לא קיבל זימון כדין להליך וכי כל מסמכי בי-דין שקיבל, יוחסו על ידו לתביעה אותה הגיש כנגד המשיבה בבית משפט לתביעות קטנות, על רקע אותה עיסקה.

המערער טוען, כי התקשר עם חברת פלאפון המשיבה, אולם חזר בו מן העיסקה וביקש להחליף את המכשיר תוך שלושה ימי עסקים. ברם, הוא נדחה על ידי חברת פלאפון.

המערער מציין, כי הגיש בשעתו תביעה לביטול העיסקה לבית המשפט לתביעות קטנות בת"א.

תביעתו נדחתה, אולם הנפקא מינא של הגשת אותה תביעה לענייננו היא, כי לטענת המערער, הוא סבר שכל מסמך משפטי שקיבל לאחר מכן, מתייחס לאותה תביעה.

נימוקי המשיבה:

המשיבה מציינת, כי יש לדחות את הערעור מן הנימוקים הבאים:

תחילה , לא הוגשה בקשת רשות להתגונן, למרות שכתב התביעה הומצא על ידי המערער עוד ביום 27.10.06.

פסק הדין לערעור ניתן ביום 27.11.06.

ביום 10.12.06, נפתח תיק הוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בת"א על ידי המשיבה.

אזהרה נמסרה ביום 28.1.07.

ביום 31.1.07 הגיש המערער את הבקשה לביטול פסק דין.

ביום 3.12.07 נדחתה הבקשה על ידי כבוד הרשם צכנוביץ. ההחלטה ניתנה במעמד הצדדים.

הערעור נשוא ההליך דכאן, הוגש רק ביום 28.4.08, כלומר באיחור משמעותי ובניגוד לתקנות סדרי הדין.

על פי תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984,  ערעור על החלטה אחרת של רשם, יהיה תוך עשרים ימים מהיום שבו ניתנה ההחלטה.

לגרסת המשיבה, גם העובדה שכתב הערעור הוגש לבית המשפט המחוזי תחילה, אינה מרפאת את הפגם, שכן בדיקת חותמת ההליך בבית משפט המחוזי מעלה, כי רק ביום 31.3.08 הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי ואף זאת באיחור.

המשיבה מוסיפה, כי המערער איחר בהגשת עיקרי טיעון גם במסגרת התיק הנוכחי, דבר המלמד על מכלול התנהגותו.